פסיכולוג קליני מומחה ומדריך, מלמד את יסודות ותורת הפסיכואנליזה בכמה מסגרות, לרבות בית הספר לפסיכותרפיה תמורות באוניברסיטת בר -אילן, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ועוד. זוכה פרס בהט לספר עיון מקורי לשנת תשפ"ג.
פסיכולוג קליני, עבודת הדוקטורט שלו
עסקה בניתוח של ארבעת היצירות
המרכזיות של ביון בתקופה האפיסטמולוגית,
מנחה ומעביר סמינרים וקבוצות קריאה
על החשיבה של ביון.
תימלולים
והקלטות וידאו
חדש! הקלטות
גם בהאזנה טלפונית
אפשרות להעלות נושאים
בין
המפגשים להתייחסותו של המרצה
אפשרות לשלוח שאלות
למרצה דרך הצ'אט בשיעור
"רק על עצמי לספר ידעתי" - מי אתה וילפרד ביון? כמו כל תיאורטיקן, מסקרן לראות כיצד גישתו של ביון מושפעת רבות מהסביבה בה גדל והתפתח. אבני הדרך שעבר ביון - שכללו לחימה בשתי מלחמות עולם, שני עיטורי שבח ואולי גם PTSD אחד - היוו את הבסיס לחשיבה והתיאוריה שייסד. ציון דרך דרמטי במסלול חייו הוא המפגש בינו ובין מי שלימים תהיה במשך כ-6 שנים האנליטיקאית שלו - מלאני קליין. השפעתה של קליין ניכרת בתיאוריה של ביון, וננסה לחדד זאת היטב על מנת לעמוד על חידושו וייחודיותי של ביון. בסוף המפגש נסקור באופן ראשוני את מושגי היסוד שיילמדו בקורס: התקפות על חיבור, זיכרון ותשוקה והזדהות השלכתית. להשלמת והטמעת המפגש הראשוני עם ביון, ננסה 'לחוות' את התיאוריה ולנסח קווי מתאר כיצד למקם נפשנו בעמדת נוכחות והקשבה ברוח ביוניאנית בפגישה הטיפולית הבאה שלנו
כרטיס הביקור של ביון לעולם הפסיכואנליטי היה מאמרו הקליני הראשון. נלמד חלקים מרכזיים במאמר זה, תוך דגש והתעמקות במושג "התאום הדמיוני" - המאפשר הצצה לפנטזיה האנושית
בחיבור ומיזוג, ולכאב הנפשי השוכן בבדידות.
מאמר זה מתחיל לספר על התפנית בחשיבה הקלינית של ביון ועל האופן המעמיק והייחודי בו הוא תופס את נפש האדם, כפי שכתב הפסיכואנליטיקאי מייקל אייגן: "ביון, בדרכו שלו, העמיק יותר מכל תיאורטיקן אחר בחקירת נפש האדם. ישנו מספר מועט של פסיכואנליטיקאים אשר הגיעו לעומקים שביון הגיע אליהם".
ה'תאום הדימיוני' יקבל גוון מעניין ורלוונטי כאשר נבין את הקשרו לצירוף המילים שחדר לסלנג בימינו: "יותר מדי מידע" -"Too much information" ומה זה אומר על עשר דקות הראשונות בפגישה הטיפולית הבאה שלנו
אם אין קליין – אין ביון, ואם אין ביון – אין קליין...
התיאוריה הקלייניאנית הינה המסגרת הבסיסית לכל החשיבה של ביון. מושגי היסוד של קליין הינם כחומר גלם איכותי בידיו של ביון, שבאומנות רבה הפיק מהם יצירת מופת, עד שיש המכנים כיום לעתים את החשיבה הקלייניאנית כאל חשיבה "קליינביוניאנית". ננסה להתחקות אחר תהליך היצירה של ביון ונעיין במושגי יסוד קלייניאניים: פיצול, הפנמה והשלכה | עמדה סכיזו-פרנואידית ועמדה דיכאונית | אהבה, אשמה ותיקון | הזדהות השלכתית על-פי קליין | צרות-עין.
ניתן דגש מיוחד תוך הרחבה והעמקה למושגים הקלייניאניים הספציפיים והרלוונטיים להבנת 'ביון המוקדם': פיצול | הזדהות השלכתית | סופר-אגו רודפני | שד טוב/שד רע.
אחד הפיתוחים המיוחדים של ביון לתיאוריה של קליין הייתה מתיחת הקווים שעשה בין הנפש הפרטית לזו הקבוצתית. ביון היה האנליטיקאי הראשון שראה במדיום הקבוצתי כמרחב טיפולי, תוך שהוא רואה בקבוצה אורגניזם של ממש עם יישות ודינמיקה נפשית משלה: לא מודע, מחשבות, פנטזיות, ודחפים.
הבנת משמעותה של הדינמיקה הקבוצתית, מעשירה את החשיבה הקלינית ומרחיבה אותה ליכולת לחשוב אנליטית עוד סיטואציות בחיי היום-יום מלבד במסגרת השעה הטיפולית. נלמד על החלוקה של ביון בין 'קבוצת עבודה' ו'קבוצת הנחה בסיסית', ונעמיק בשלושת סוגי קבוצות ההנחה הבסיסית: תלות, לחימה/בריחה וזוגיות. נסכם ברלוונטיות הקבוצות להיום ונתאר קווים כלליים להנחיית קבוצות בישראל 2025.
זהו השלב בו ביון מתחיל לבקוע מהביצה הקלייניאנית. הוא מרחיב בצורה יצירתית את סל ההשלכות של הנפש וטוען שאנו משליכים לא רק דחפים פרימיטיביים אלא גם פונקציות נפשיות מתקדמות של הכרה וחשיבה.
באמירה זו, ביון מזמין אותנו המטפלים לחוויה מטלטלת הכוללת פיתוח יכולת שהות באזורי דמדומים, בהם איננו רק מתרגלים הקשבה ונתינת פירושים 'מבחוץ', אלא מוכנים לחוות ולנכוח באזורים אלו בעצמנו.
נלמד מביון כיצד 'להגיע' אל המטופל? ואולי נבין יותר מדוע מתקשה ביון 'להגיע' אלינו, הקוראים?
הפרק "התקפות על החיבורים" מספרו של ביון "במחשבה שנייה" (1967), הינו אחד החיבורים המכוננים של ביון, ובאופן לא מפתיע – גם אחד הקשים להבנה ופיענוח.
שמו הקליט של הפרק – טומן בחובו כבר ידיעות רבות על קיומו של חלק פסיכוטי בנפש המנהל מתקפה ומאבק ללא הרף מול כל חיבור שהוא, בינאישי ותוך-אישי. הכותרת מספקת גם 'מילת קסם' של ביון, פשוטה ועמוקה כאחת, אולי ליבת הנפש, ליבת הטיפול - 'חיבורים'.
ניעזר בכל הידע שצברנו עד כה, על מנת להבין להבהיר ולחוות את הרעיונות שמביע ביון בפרק הנ"ל, וניתן תשומת לב לשאלה כיצד מתבטאות התקפות על חיבור בקליניקה בימינו? ומה ניתן לעשות כדי להציע איחוי במקום של שבר?
נלמד מושגי יסוד בתיאוריה של ביון, שנהג לכנותם באותיות - מהם L, H, K? ומהו 'מינוס K'?
כאן נוכל גם להבין כיצד מימד ה'חשיבה' כלול בתיאוריה של ביון, וכמה רחבה וכוללת פעולת ה'חשיבה', שהיא בכלל חוויה רגשית עמוקה ע"פ ביון, וממילא יש קשר הדוק ומרתק בינה ובין היכולת לדחיית סיפוקים.
לסיום חלק זה, ניגע בדילמה מתוך חדר הטיפול, על תכונת הסקרנות שמחד מהותית וקריטית ומאידך מורכבת וטריקית במרחב הטיפולי: מתי גילויי סקרנות - מצד המטופל ומצד המטפל - הנם פוריים, מתי הם מתקיפים ידיעה?
מסעו של ביון אל תוככי עולם הנפש ומחקריו על אופי החוויה האנושית, מביאים אותו באופן טבעי אל חיבורים ייחודיים בין פילוסופיה ופסיכולוגיה וללידתו של מושג חדש ונעלם - O.
ביון מזהה מימד מהותי ומרפא הקיים במרחב הטיפולי, שדווקא השיח, המלל, הזיכרון ואפילו תשוקת המטפל להיות לעזר - הם הם המפריעים לקיומו.
לאור תובנות אלו של ביון, נפתח שער להבנה מחודשת ומעמיקה של המתחולל בין המטפל והמטופל בשעה הטיפולית, וכיצד היכולת לשאת אי ידיעה בטיפול תוך כדי שהייה במרחבי הנפש העמומים והכואבים, מביאה בכנפיה חוויה של התפתחות ויצירתיות העולות במידתן על מה שניתן להכניס במילים או בפירושים.
ביון מזהה את פוטנציאל הקסם המיסטי שבטיפול, ומלמד אותו על מקומה, כוחה ואיכותה של אינטואיציה טיפולית, מתוך הסכמת המטפל להתמסר אל מושג ה-O ב'כאן ועכשיו' המתקיים באינטראקציה דינמית ודיאדית בחדר הטיפול.
ננסה להמחיש את חוויית ה-O בתוך המפגש הטיפולי תוך מחשבות כיצד עלינו להתמקם בשעה הטיפולית הבאה שלנו על מנת לזהות את O ולעבוד לאורו.
ביון מנסה לתת מילים לאופי וצורת ההקשבה הנדרשת מן המטפל בשעה הטיפולית, ואותה הוא מכנה - 'עובדה נבחרת'.
לאחר המפגש עם מושג ה-O ביון הולך ורוקם לו בגדים ומלבושים: מדובר ביכולת קריטית וייחודית המאפשרת למטפל לסנכרן באופן רגשי עמוק ובו זמנית את זרם המידע הסדיר והאסוציאטיבי העולה אצל המטופל יחד עם המתחולל בעולמו הרגשי של המטפל עצמו, עד לכדי הפקה אינטואיטיבית של רעיון מאחד בעל פשר ומשמעות פסיכולוגית לתכנים אותם מביא המטופל. ניתן לכנות זאת בתימצות – החוש השישי האנליטי.
ייתכן וזה מה שעושה את ההבדל בין איכויות טיפול שונות אצל מטפלים - עד כמה מפותח ועשיר - ואולי אפילו מולד - אצלנו, החוש השישי האנליטי?
נלמד יחד מה עלינו 'לעשות' על מנת לזהות את ה'עובדה הנבחרת' בתוך שטף ורצף דברי המטופל? וכמו כן – האם ומתי נכון לפרש אותה.
אחת החוויות המרכזיות בחיינו, שהרבה מעולם הנפש עומד עליה, הינה חוויית ההמשכיות והרציפות. אל מולה, כידוע, החוויה העומדת (אולי) בבסיס כל חולי ומצוקה נפשית - הפירוד והפירוק.
מציאות חיי הנפש כוללת בתוכה אינסוף מעברים, שינויים וחילופים, שמחד מאפשרים לנו פיתוח ויצירת חוויה של רציפות ומאידך מזמנים לפתחנו חוויות של ניתוק וקטיעות.
יתר על כן, כל נטייה אל הקצה עלולה להביא לקריסה – רציפות יתר אינה מאפשרת הבחנה בין חוויות, מצבי אני ועיכול נפשי, וכן הפרדה נוקשה יוצרת פיצולים, מצבים דיסוציאטיביים. במרחב הטיפולי, יש לכך השלכות הרות גורל, בפרט בהיבטים של התמודדות עם טראומה, בה רכיבי הניתוק והדיסוציאציה הינם דומיננטיים להפליא.
על מנת לבאר בהרחבה רעיון יסודי זה וההשלכות הרבות והמגוונות שלו - נשתמש במושג סזורה, ונלמד קווים לדמותה, בחיי הנפש, בטיפול ובחיים.
הבהרת מושגים וסיכום הקורס איך לטפל ב-CO עם ביון? – מחשבות מעשיות על התמקמות ביוניאנית בקליניקה שלנו.
סיכום והדגמה של מושגים מרכזיים של ביון, באמצעות דוגמאות קליניות של ביון ,פאולו סנדלר ותומס אוגדן.
הרחבת המונחים המרכזיים מזויות שונות שיבנו נדבך נוסף על התאוריה היחודית של וילפרד ביון.
לכל תלמיד
לכל תלמיד
לכל תלמיד
בלחיצה על הכפתור
להרשמה
מקבלים פרטי
קשר ותשלום
מדהים! אתם בפנים
תקבלו תוך כמה דק׳ אישור במייל
מקבלים קבלה
מוכרת למס
055-2561301
055-2561301
merkazbetalfa@gmail.com
ביתאלפא
תקנון